כאשר אדם מעוניין לקבוע את דרך חלוקת הרכוש שלו לאחר מותו , עליו להשאיר צוואה בה הוא מפרט את אופן החלוקה ומיהם יורשיו. אם לא יעשה כן, יחולק הרכוש בין קרוביו באופן המפורט ב התשכ"ה – 1965. ניתן לצוות כמעט כל דבר בצוואה מלבד דברים שהם לא חוקיים, לא מוסריים או לא אפשריים.
ישנן ארבע דרכים לערוך צוואה:
- צוואה בעדים – צוואה זו תעשה בכתב, ירשם עליה תאריך עשייתה והיא תחתם על ידי המוריש בנוכחות שני עדים אשר יחתמו באותו מעמד על כך שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
- צוואה בכתב יד – המצווה ומוסיף תאריך ואת חתימתו. אין צורך בעדים אולם בשל כך זוהי הצוואה שהכי קל לערער על תוקפה.
- צוואה בפני רשות – צוואה זו תיעשה בפני רשות שהיא שופט, נוטריון, רשם או חבר בית דין דתי. אפשר לעשותה בעל פה או להגיש להם אותה בכתב. בצוואה שכזו אין צורך בחתימה של המצווה או של הרשות.
צוואה בעל פה – אדם העומד למות או חושב שמותו קרב, יכול לצוות בעל פה בפני שני עדים. גם צוואה כזו צריכה לכלול תאריך וחתימה של העדים ויש להפקיד אותה למשמרת בבית המשפט. אדם שכתב צוואה, בכל אחת מהדרכים הרשומות, יכול להפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה כדי להבטיח שתמצא לאחר מותו.
