ב, יכול המצווה להחליט שאדם מסוים יירש אותו ואם מסיבה מסוימת לא יוכל לרשת אותו (כי נפטר, נמצא פסול לרשת או הסתלק מהירושה), לקבוע מי ירש אותו במקומו וזאת כדי שלא יווצר מצב של היעדר יורש.
במקרה כזה, במידה והראשון יורש, אין שום מגבלה והוא יכול לעשות בירושה כל מה שירצה ולהוריש אותה לכל מי שירצה.
למשל, שי קובע בצוואתו שאבנר יירש אותו אך במקרה של פטירתו של אבנר לפני שי, יירש בני. אם אבנר לא נפטר, הוא יכול לעשות בירושה של שי מה שירצה ללא כל הגבלה ולהוריש אותה למי שירצה.
אפשרות נוספת היא שאדם יקבע שני אנשים שיירשו אותו, אחד אחרי השני. כלומר רק כשהראשון ימות או כשיתקיים תנאי מסוים, השני יירש את מה שנשאר מהירושה המקורית. במקרה כזה, היורש הראשון לא יכול לפגוע בזכותו של השני אך מצד שני הוא לא חייב להשאיר לשני דבר ממה שקיבל מהעזבון.
למשל, שי קובע בצוואתו שאבנר יירש אותו אך במקרה של פטירתו של אבנר, יירש בני. במקרה כזה, בכל עת שאבנר ימות, גם אחרי פטירתו של שי, בני יורש את מה שנשאר מירושתו של שי ואבנר לא יכול לקבוע שיורשיו האחרים יירשו את רכושו של שי.
