ויתור על ידי הדייר
חוק הגנת הדייר מעניק לדייר המוגן הגנות מופלגות ונדירות, שמטרתן להגן על זכויותיו באופן 'הרמטי', ולמנוע כל אפשרות להפר את זכויותיו. החוק מעניק לדייר זכויות רבות כשהעיקריות הן תקופת שכירות בלתי מוגבלת תמורת תשלום דמי שכירות מוגנים נמוכים.
האם יכול דייר ניתן לוותר על זכויות אלה ? לכאורה לפי עקרון "חופש החוזים" הצדדים לחוזה יכולים להסכים על כל דבר שירצו. אולם בתי המשפט קבעו שהדייר לא יכול לוותר על זכויות שמוקנות לו בחוק הגנת הדייר כלומר, הבעלים והדייר המוגן אינם רשאים לערוך חוזה שסותר את הזכויות שמוענקות לדייר המוגן בחוק. בית המשפט עשוי לפסול חוזה שכירות מוגנת, אשר שולל זכויות שעומדות לדייר לפי החוק גם אם הוא מוותר עליהן! לדוגמה, חוק הגנת הדייר קובע כי הסכם לפינוי דייר מוגן, מצריך את אישור בית המשפט.
האם בעל הבית יכול לוותר על זכויותיו?
הפרשנות המקובלת היא כי חוק הגנת הדייר אינו מקנה הגנה מיוחדת לבעל הבית ועל כן יינתן תוקף לויתור מצדו על זכויות המוקנות לו בחוק. הדין רואה רק את הדייר כצד חלש הזקוק להגנה. כך למשל יצירת שכירות מוגנת בדירה פנויה אינה מצריכה את אישור של בית המשפט.
אמנם יצירת שכירות מוגנת חדשה אינה נופלת בחשיבותה מפינוי מוסכם של דייר מוגן אך כאמור, לא דרוש אישור בית משפט במקרה כזה.
