דיירות מוגנת
דיירות מוגנת היא סוג מיוחד של שכירות שקיימת בישראל מאז תחילת המאה ה-20. שכירות זו שונה משמעותית משכירות רגילה (הנקראת גם שכירות חופשית או שכירות בלתי מוגנת). דיירות מוגנת אפשרית הן בדירות מגורים והן בבתי עסק (משרדים, חנויות, בתי מלאכה ועוד).
בשכירות רגילה, ישנן הסכמות שאליהן מגיעים הצדדים במסגרת חוזה השכירות. בעל הבית והדייר מסכימים על תקופת השכירות, על דמי השכירות ועוד.
שכירות של דייר מוגן אינה מוגבלת בזמן, הוא יכול לגור בדירה עד יומו האחרון. דמי השכירות שהוא משלם נמוכים מאוד ובעל הבית אינו יכול לדרוש את העלאת דמי השכירות (למעט העלאה שנתית מזערית).
עם השנים תופעת הדיירים המוגנים הצטמצמה וכמות הדיירים המוגנים פחתה.
לפי חוק הגנת הדייר, קיימת אפשרות שבן משפחה של דייר מוגן יהיה גם הוא דייר מוגן לאחר פטירת הדייר הראשון ואכן חלק ניכר מהדיירים של היום הם בני משפחה של דיירים מוגנים שנפטרו.

סכסוכים בין דיירים מוגנים לבעלי בתים
בעל הבית מקבל מאות שקלים כדמי שכירות חודשיים כאשר בשוק החופשי שכר הדירה יכול להגיע לאלפי שקלים. בעל הבית ינסה למצוא פגמים וליקויים בהתנהגות הדייר שיאפשרו לו להגיש תביעת פינוי (דייר שאינו משלם דמי שכירות, דייר שבנה בנכס ללא רשות ועוד).
מנגד, לדייר המוגן עשויות להיות טענות נגד בעל הבית על העדר תחזוקה. הוא גם חושש שמא בעל הבית יתנגד שהזכויות בנכס יעברו לקרוביו לאחר 120 שנותיו, יתנגד למגורים של אדם נוסף יחד אתו ועוד.

מכירת זכות דיירות מוגנת
דייר מוגן יכול למכור את זכויותיו לאדם אחר. במקרה כזה, הרוכש ישלם תמורה הקרויה דמי מפתח. את רובה יקבל הדייר המוגן, ואת היתרה יקבל בעל הבית. אם בעל הבית אינו מסכים למכירת הדיירות המוגנת, רשאי הדייר לפנות לבית המשפט בבקשה לכפות את העסקה על בעל הבית. בעל הבית רשאי להציע לדייר המוגן תשלום זהה לזה שהוצע לו וכך להחזיר לעצמו את החזקה בנכס.